1. ביום 1/10/03 התקשרה המבקשת עם המשיבה, בעקבות זכייתה במכרז מספר 20/2003, בהסכם להפעלת קווי-שירות בבאר-שבע (להלן:
"ההסכם", נספח א' לבקשה). בהסכם זה נקבעה, בין היתר, הוראה ליישוב מחלוקות, לפיה:
"25. יישוב מחלוקות ובוררות
25.1
כל צד רשאי לבקש בכתב כי בענין מחלוקת כל שהיא בין הצדדים בנוגע לביצועו של הסכם זה או פרשנותו, יתקיים ברור בין המנהל הכללי של מפעיל השירות או יו"ר הדירקטוריון שלו, לבין בא כח הממשלה (להלן - "נציגי הצדדים").
25.2
לא הגיעו נציגי הצדדים להסכמה תוך 30 ימים מיום הבקשה, רשאי כל צד להעביר את המחלקת (כך במקור - א' ג')
לבוררות של בורר יחיד ששני הצדדים יסכימו עליו.
25.3 לא הסכימו הצדדים על זהות הבורר בתוך 21 ימים מיום שאחד הצדדים הציע לראשונה בורר, ימנה מנכ"ל משרד התחבורה את הבורר.
25.4
הבורר ינמק את פסקו; בכל ענין אחר יחולו על הבוררות הוראות חוק הבוררות, התשכ"ח - 1968".
2. ביום 26/1/05 שלחה המבקשת מכתב אל מר יהודה אלבז, ראש אגף בכיר לתחבורה ציבורית (נספח ב' לבקשה), ובו דרשה להפחית את התמלוגים המשולמים למשיבה, נוכח הירידה המשמעותית במספר הנסיעות בקווי השירות המופעלים על-ידי המבקשת. הגורמים לכך, כמפורט במכתב, הם: התחרות עם מפעילים בלתי-חוקיים של מוניות שירות ("חאפרים"); הפיגוע החבלני שאירע ביום 31/8/04 בשני אוטובוסים של המבקשת, אשר הביא לירידה ניכרת במספר הנוסעים ולנזק המוערך בכ- 480,000 ש"ח; והשביתה הנמשכת של עובדי המבקשת, שהחלה בחודש אוקטובר 2004, ועד לכתיבת המכתב גרמה לה להפסדים בסך של כ- 4.6 מיליון ש"ח. כל אלה, כך טענה המבקשת, הם בבחינת "אירועים חריגים", לפי סעיף 11 להסכם, ומכוחו דרשה להפחית את התמלוגים השנתיים בסכום של 6 מיליון ש"ח, וכן להפחית באופן חד-פעמי את התמלוגים בסכומים האמורים בגין נזקי הפיגוע ובגין נזקי השביתה שנגרמו ושייגרמו למבקשת עד לסיומה. המבקשת כתבה כי אם לא תתקבלנה דרישותיה, תבקש לכנס ישיבת בירור בנושא זה, בהתאם להוראת סעיף 25 להסכם, ובמידת הצורך, להעביר את ההכרעה בסוגיה לבוררות. בהמשך למכתב הנ"ל, העבירה המבקשת שמות של מועמדים לתפקיד הבורר (ראו נספח ג' לבקשה).
3. בחלוף כמעט שנה, ולאחר שפנתה המבקשת למשיבה פעמים נוספות בנושא זה (ראו נספחים ה1 - ה6 המצורפים לבקשה), התקיימה ביום 30/11/05 ישיבה בהשתתפות נציגי הצדדים, שבמהלכה הודע כי היועץ המשפטי לממשלה אסר על המשיבה לקיים את הבוררות, אולם, המבקשת רשאית לגשת לערכאה משפטית אשר תכריע בטענותיה. לבסוף, הוסכם כי תיעשה פנייה נוספת ליועץ המשפטי לממשלה לבחינת הליך הבוררות ובתוך 10 ימים תגובש החלטה סופית בנושא (ראו סיכום הישיבה, נספח ו' לבקשה). משלא נתקבלה החלטה כלשהי, פנה בא-כוח המבקשת אל המשיבה ביום 26/2/06 בדרישה להפעיל את מנגנון הבוררות הקבוע בסעיף 25 להסכם, בהדגישו כי אי-קיום הבוררות מהווה הפרה בוטה ויסודית של ההסכם (נספח ז' לבקשה). המשיבה לא נענתה לדרישה לקיום הבוררות, ועל-כן, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי למנות בורר מבין המועמדים שהוצעו על-ידה, או כל בורר אחר בעל רקע וניסיון בתחום הכלכלי-עסקי ובתהליכי-הפרטה.
4. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי יש לדחותה על הסף, בהיעדר פירוט של המחלוקות אשר בעטיין מבוקש למנות בורר. לגופם של דברים, טוענת המשיבה, כי אין למבקשת כל עילה להפחתת התמלוגים בשל ירידה במספר הנוסעים כפי שנמדד בידי החברה העירונית שהפעילה את קווי השירות טרם זכייתה של המבקשת במכרז. לגרסת המשיבה, תביעה מעין זו הועלתה בעבר על-ידי המבקשת, בהתבסס על הטענה כי המשיבה הציגה מצגים מטעים בשלב המכרז לגבי המספר השנתי של הנוסעים בקווי השירות. אלא שבתוספת להסכם (נספח ד' לתגובה), הצהירה המבקשת כי הסכם זה מיישב את כל טענותיה כנגד המשיבה לרבות לעניין המצגים המטעים, וכי היא מוותרת על כל טענה, דרישה או תביעה שהועלו על-ידה עד למועד חתימת תוספת זו. משכך, טוענת המשיבה כי המבקשת מושתקת מלהעלות סוגיה זו בשנית, וממילא, על-פי דברי המבקשת במכתבה מיום 29/9/03 (נספח ז' לתגובה), ביססה את הצעתה למכרז על ספירה עצמאית שביצעה ועל הערכות שלה לגבי היקף הנסיעות. עוד טוענת המשיבה כי תניית הבוררות שבהסכם אינה חלה על הסכסוך נושא הבקשה. המשיבה מסבירה כי על-פי סעיף 11.1 להסכם, "
ארע ארוע חריג שבשלו חלה ירידה תלולה במספר הנוסעים בקווי השירות של מפעיל השירות, רשאי מפעיל השירות להגיש למפקח על התעבורה דרישה להתאמת רמת השירות לירידה במספר הנוסעים". כלומר, הוראה זו אינה מאפשרת להקטין את סכום התמלוגים בשל אירוע חריג, אלא רק להתאים את רמת השירות למספר הנוסעים שהצטמצם בעקבותיו, ובכך להפחית את העלויות של המפעיל במתן השירות לציבור. כמו כן, בסעיף 11.3 להסכם, נקבע כי "
אין בהתאמת רמת השרות על ידי המפקח על התעבורה כדי למנוע ממפעיל השירות למצות כל הליך אחר העומד לרשותו לפי הסכם זה ובכלל זה לבקש להגדיל את הסובסידיה, להעלות תעריפי נסיעה או שניהם עקב כך." לטענת המשיבה, גם הוראה זו אינה עוסקת בהפחתת שיעור התמלוגים אלא בהוזלת מחירי הנסיעה במטרה להעלות את מספר הנוסעים. המשיבה מוסיפה כי מסמכי המכרז אף הם אינם מתירים הפחתת תמלוגים, ומכאן שהמחלוקת הנדונה אינה קשורה כלל לביצועו של ההסכם או לפרשנותו כנדרש בסעיף 25.1 להסכם. לסיום, טוענת המשיבה כי אין מקום למנות בורר כיוון שמדובר בהכרעה בסכסוך בעניין בעל חשיבות ציבורית, אשר עשויה להיות בעלת השלכה רוחבית על מגוון רחב של תביעות התלויות ועומדות כיום בבתי המשפט לגבי חוזים שנחתמו בתקופת האינתיפאדה ופיגועי הטרור הרבים. לשיטתה, מן הראוי שדיון מהותי זה בנוגע לפרשנות המונח "אירוע חריג", החוזר במספר לא מבוטל של הסכמים שהמדינה צד להם, לא יתקיים במסגרת של בוררות אלא בבית-משפט, וזאת על מנת לאפשר למדינה למצות את זכויותיה הדיוניות ולנהל הליכים לפי סדרי הדין ודיני הראיות. כן מטעימה המשיבה כי העילות לערעור על פסק בורר הן מצומצמות יותר מאפשרויות הערעור על פסק דין רגיל, וכי לניהול הליך בוררות עלות גבוהה למדינה.
דיון
5. סבורני כי בקשה זו - בדין יסודה.
6. סעיף 8(א) לחוק קובע כי:
"נתגלע סכסוך בענין שהוסכם למסרו לבוררות ולא נתמנה בורר לפי ההסכם, רשאי בית המשפט, על פי בקשת בעל-דין, למנות את הבורר; בית המשפט רשאי לעשות כן בין שהבורר צריך היה להתמנות על ידי בעלי הדין או אחד מהם, ובין שצריך היה להתמנות על ידי הבוררים שנתמנו או ע"י צד שלישי."
7. כידוע, הסכם בוררות יש לפרש כמקובל בדיני החוזים, על-פי אומד הצדדים, הנלמד מלשונו של ההסכם ומן הנסיבות החיצוניות לכריתתו (ע"א 88 /708
שלמה שפס ובניו בע"מ נ' בן יקר גת חברה להנדסה ובניין בע"מ, פ"ד מו(2) 743; סמדר אוטולנגי
בוררות דין ונוהל (מהדורה רביעית מיוחדת, תשס"ה) 42). כאשר מתעורר ספק לגבי אומד דעתם של בעלי הדין באשר לנושא הסכסוך, נפסק כי יש לנקוט פרשנות מרחיבה ביחס להסכם הבוררות, על-מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם בדרך של בוררות (ראו: ע"א 823/87
דניה סיבוס חברה לבנייה בע"מ נ' ס.ע. רינגל בע"מ, פ"ד מב(4) 605, 612; ע"א 772/94
דנאל יזום ופיקוח (1990) בע"מ נ' אבנית פרופרטיס (אינטרנשיונל) בע"מ (לא פורסם); אוטולנגי, עמ' 43).
8. בענייננו, שאלת תחולתה של הוראת סעיף 11 להסכם על הסכסוך בעניין הפחתת התמלוגים היא, כשלעצמה, בגדר מחלוקת
"בנוגע לביצועו של הסכם זה או פרשנותו" ועל כן, ראויה היא להידון בבוררות על-פי סעיף 25 להסכם. יתרה מכך, נראה כי כוונת הצדדים העולה מהוראה זו הייתה לאפשר גמישות בביצוע ההסכם על-פי הצורך, ואף סעיף 11.3 קובע מפורשות כי "
אין בהתאמת רמת השרות על ידי המפקח על התעבורה כדי למנוע ממפעיל השירות למצות כל הליך אחר העומד לרשותו לפי הסכם זה" - קרי פנייה לבוררות. לאור האמור, אין למנוע מן המבקשת להביא את נושא הפחתת התמלוגים לדיון ולהכרעה בבוררות.
9. אמנם, ייתכנו מקרים בהם יש אינטרס ציבורי בקיום דיון פומבי בבית המשפט בעניין מסוים המעלה שאלה בעלת אופי חוקתי או חשיבות לציבור, החורגת מגבולותיו של המקרה הספציפי, ואינטרס זה עשוי לגבור על האינטרס שבקיום הסכם הבוררות. שיקול הדעת בעניין זה נתון בידי בית המשפט, ועליו להכריע בכל מקרה לפי נסיבותיו (ראו והשוו: רע"א 1877/04
באמונה חברה לניהול נאמנות והקדשות בע"מ נ' הנהלת בתי הדין הרבניים - מדינת ישראל (לא פורסם) ; רע"א 05 /5114
מינהל מקרקעי ישראל נ' חאן מנולי בע"מ (לא פורסם); הפ 81 /556
"שלב" קואופ. מאוחד להובלה בע"מ נ' בלהה גרין ואח', פ"מ תשמ"ג(1) 77; אוטולנגי, עמ' 290). במקרה שלפנינו, מדובר בסכסוך פרטני לגבי גובה התמלוגים אשר ישולמו למדינה, על רקע שורה של אירועים אשר הביאו לירידה במספר הנסיעות בקווי השירות אותם מפעילה המבקשת עד כי נקלעה למצוקה כספית. נוכח היקפה המצומצם של המחלוקת הנטושה בין הצדדים, לא מצאתי מקום שלא להעבירה להכרעת בורר.
סוף דבר
10. הבקשה מתקבלת, באופן שמנכ"ל משרד התחבורה ימנה בורר מבין המועמדים שהציעה המבקשת או כל מועמד אחר מבחינתו שיהיה מקובל גם עליה.
11. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.